למה מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים
הרי זו מצווה של חכמים(דרבנן) ולא מצווה ישירה מהשם יתברך?
אם תגיד שליחו של אדם כמותו וציווי חכמים כציווי השם יתברך אזי קשה לי שבכל מקום שמדובר בציווי או מעשה השם שמתואר בתורה מודגש שמדובר בציווי השם כמו" אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח" ופה אנחנו מכוונים בברכתנו שמדובר בצווי הקב"ה בכבודו בעוד שמדובר בשליחיו..
וצריך עיון..
הרי זו מצווה של חכמים(דרבנן) ולא מצווה ישירה מהשם יתברך?
אם תגיד שליחו של אדם כמותו וציווי חכמים כציווי השם יתברך אזי קשה לי שבכל מקום שמדובר בציווי או מעשה השם שמתואר בתורה מודגש שמדובר בציווי השם כמו" אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח" ופה אנחנו מכוונים בברכתנו שמדובר בצווי הקב"ה בכבודו בעוד שמדובר בשליחיו..
וצריך עיון..
ישר כח על האשכול המעניין והנושא שהעלת.
השבמחקהברכה (שחכמים ציוו) היא: "ברוך אתה ה אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים" ונאמרת לפני אכילת לחם אחרי נטילת הידיים (הטלת מים על הידיים).
ניתן לעיין בגמרא בחולין דף קה. אשר הגמרא דנה באריכות רבה ומפותלת על חיוב רחיצת הידיים לגלגוליה, מים ראשונים מים אחרונים ומים אמצעיים. התוספות (למטה באותו עמוד) מביא גמרא אחרת מברכות, שבא רואים שחז"ל בעצם למדו מהמילה "והתקדשתם" את החיוב הזה. בהמשך הוא מפריך ומקשה על הטענה.
בכ"מ, אם שאלתך היא האם אלוהים ציווה אותנו מפורשות על זה הדבר, לעניות דעתי לא. בהמשך שאלתך הקשית שהרי מדובר בשליחיו (כוונתך לחז"ל?..) ולא בו עצמו, אם כן כל התורה כולה היא על ידי שליח ולא בכבודו ובעצמו לכאורה.
הגביר.
הי דודי תודה על התשובה המפורטת!
מחקלגבי שליח אתה צודק שקיבלנו את התורה על ידי משה רבינו ע"ה אבל הצווים הכתובים הם מהשם בכבודו ובעצמו ולכן בהנחת תפילין אין לי שאלה על נוסח הברכה " וציוונו להניח תפילין" שכתוב "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך"
ולהבנתי משה רבינו לא "ערך" את התורה אלא מסר אותה ישירות כפי הבנתו את ציוויו יתברך
אלא אם אתה לומד שמ "והתקדשתם" שמזה לומדים נטילת ידיים הוא כוונתו יתברך ואז מדובר בהוראה ישירה ואין שאלה...
שמא הכל ניתן לפרשנות אישית?
השבמחקמצטט אני את אליהו רבה (איש שלום פרשה ד ד"ה מפני מה זכה):
ויעמד משה בשער וגו´ ויאמר להם כה אמר ה´ וגו´, מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ שלא אמר לו הקב"ה למשה כך לעמוד בשער המחנה ולומר מי לה´ אלי ולומר כה אמר ה´ אלהי ישראל, אלא שהיה משה צדיק דן קל וחומר בעצמו, אמר, אם אני אומר לישראל, הרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו, יהו ישראל אומרים, לא כך למדתנו, סנהדרין שהורגת נפש אחת בשבוע נקראת מחבלנית, מפני מה אתה הורג שלשת אלפים ביום [אחד], לפיכך תלה בכבוד שלמעלה, שנאמר כה אמר ה´ וגו´"
"לגבי שליח אתה צודק שקיבלנו את התורה על ידי משה רבינו ע"ה אבל הצווים הכתובים הם מהשם בכבודו ובעצמו ולכן בהנחת תפילין אין לי שאלה על נוסח הברכה " וציוונו להניח תפילין" שכתוב "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך"
השבמחקמה זה משנה אם זה ע"י משה או ע"י חז"ל? זה ברוח הקודש זה ברוח נבואה זה ע"י השכינה ומכנה משותף לכולם. כולם קיבלו בדרך כלשהיא מגורם עלום ונעלם את אשר קיבלו?
הי משה בוקר טוב
השבמחק"מה זה משנה אם זה ע"י משה או ע"י חז"ל? זה ברוח הקודש זה ברוח נבואה זה ע"י השכינה ומכנה משותף לכולם. כולם קיבלו בדרך כלשהיא מגורם עלום ונעלם את אשר קיבלו?"
יש הבדל מהותי ביניהם. משה רבינו הביא לנו את דבר השם ולא את פרשנותו האישית ואילו חכמים הסיקו מהתורה הבנות אישיות משלהם והיות ואני מאמין שנבואת משה ע"ה הייתה שונה בתכלית מנבואות הנביאים האחרים והוא הביא אלינו את דבר השם ישירות אני יכול להבין ציווי שכתוב בתורה שזה מהשם, ואילו מצוות חכמים הם פרשנות אישית שלהם לתורה ולכן הציווי איננו ציווי השם ישירות אלא ציווי חכמים ולא יהיה נכון לאמר "וציוונו" במצוות דרבנן
יעקב,
מחקזה בתנאי כמובן שאינך לוקח בחשבון אפשרות כמו של 'האליהו רבה' שהעליתי לפני תגובתו של משה, בה רואים שאכן משה לא רק ששינה, אלא ציווה משהו שהאל כלל לא אמר לו. פרשנות אישית.
ברוח הדברים הללו ניתן להבין את תירוצו של משה, שאין כלל הבדל בין חז"ל למשה (רבינו).
הגביר.
לסיכום הדיון
השבמחק"למה מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים
הרי זו מצווה של חכמים(דרבנן) ולא מצווה ישירה מהשם יתברך?"
תשובה:
היות וכל התורה ניתנה בנבואה (גורם נעלם) ואנחנו מתייחסים למצוות אלו כצווי השם יתברך בעצמו ולכן גם מצוות חכמים שניתנו לנו באותה הדרך יקבלו יחס של ציווי מהשם יתברך..
נשאר פתוח:
אם כן מדוע חכמים בעצמם מחלקים במצוות עצמן בין מצוות דרבנן ובין מצוות דאורייתא (ספק דאורייתא לחומרא, ספק דרבנן לקולא).