הי

אשמח לפתוח דיון מושג "גרמא" שבתורה.

אם אסור לי לפתוח בלחיצת כפתור דלת חשמלית בשבת אז למה מותר בגרמא כאשר הכפתור עובד על השהייה של X שניות ואז הדלת נפתחת? (כמו בבתי חולים).

מצאתי מקור להיתר ,על ידי גרמא, מלאכות בשבת עם חילוק בין מקום הפסד לשאר המלאכות-

בגמרא (שבת קכ,א) נאמר: ''לא תעשה כל מלאכה עשייה הוא דאסור, גרמא שרי [מותר]". כך נפסק להלכה בשולחן ערוך (או''ח שלד,כב): ''גרם כיבוי מותר''. בעל ביאור-הלכה (שם) הוסיף כי ההיתר נכון בכל ל''ט אבות המלאכה האסורים בשבת, ולא רק בכיבוי. אכן, הרמ"א במקום מגביל את היתר ה'גרמא' למקום הפסד בלבד, כמו דליקה למשל. מכאן נקבעה הלכה למעשה להתיר 'גרמא' רק בשעת צורך גדול, השקול ל"מקום הפסד", כלשון הרמ"א.

ראה קישור לגמרא(נמצא בדף למטה)

http://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=284&amud=240&fs=0 

בשבת, "התורה הקפידה על מנוחת גופו של ישראל, ולא על גוף המלאכה" - כך כתב ה"חתם סופר".




אם כן אנחנו רואים שבגרמא מותר לחלל שבת (לא נקרא חילול)ואם כן שואל אני שאלה פשוטה מה ההבדל בין גרמא לפעולה ישירה?

אם נאמר שמושג הזמן פה הוא המחליט האם שמרתי שבת או חיללתי ואם כל מה שאני עושה בדיליי לא נכלל באיסורים אז למה שלא אסע באוטו בשבת?

הרי כשאני לוחץ על דוושת הגז הדלק רק נכנס למנוע (אני פותח ברז) ולוקח זמן ' X שניות' עד שהמנוע מתחיל לפעול ולהזיז את האוטו
ואם כן מותר לנסוע בשבת באוטו? הרי זה רק גם גרמא?



או שמא גרמא איננו מושג של זמן אלא פעולה עקיפה ואם כן אם אני מבצע איסור בדרך לא שגרתית זה לא נקרא איסור?

לדוגמא: אני פותח את האור בשבת עם המרפק ולא עם האצבע כהרגלי זה מותר?

או שמא גרמא זה תוצאה של פעולה שאני עושה ולא הפעולה עצמה

לדוגמא: לכבות שריפה אני מניח דליי מים מסביב לאש ככה שהאש תגיע לדלי והמים יכבו את השרפה מעצמם

שתהיה לכולנו שנת טובה כתיבה וחתימה טובה!

מהי נבואה?
דמיון? השגה לוגית עליונה? תקשור עם עולמות עליונים (במובן הבסיסי)?
מדוע נביא שטעה חייב מיתה? ואילו מלך או סנהדרין שטעו לא?
מה ההבדל בהשגה בין חכם ובין נביא?

למה מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציונו על נטילת ידיים
הרי זו מצווה של חכמים(דרבנן) ולא מצווה ישירה מהשם יתברך?
אם תגיד שליחו של אדם כמותו וציווי חכמים כציווי השם יתברך אזי קשה לי שבכל מקום שמדובר בציווי או מעשה השם שמתואר בתורה מודגש שמדובר בציווי השם כמו" אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח" ופה אנחנו מכוונים בברכתנו שמדובר בצווי הקב"ה בכבודו בעוד שמדובר בשליחיו..
וצריך עיון..